פסק-דין בתיק עפ"ג 18650-02-12

ערעור כנגד גזר דינו של בית משפט שלום בבאר-שבע (כב' השופט אור אדם). לפיו הורשע המערער ב- 6 אישומים הנוגעים לעבירות רכוש כדלקמן:

באישום אחד, הורשע בעבירה של קבלת קטנוע גנוב בתמורה לסך של 300 ש"ח.

באישום שני, בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב.

באישום שלישי, סיוע לפריצה לרכב.

באישום רביעי, עבירה של פריצה לרכב וגניבה ממנו.

באישום החמישי והשישי, בעבירות של סיוע לפריצה לבניין וגניבה.

בגין הרשעתו האמורה, נידון המערער ל- 7 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 1,000 ש"ח.

בפנינו ערעור המערער על גזר הדין, שתמצית טענותיו הינה כדלקמן:

א.         בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לגילו ולהשלכות מאסרו בפועל ובענין זה טוענת באת כוחו של המערער כי יש להבחין בין "בגיר סתם" לבין "בגיר צעיר".

ב.         המדובר על פי טענת באת כח המערער בעבירות רכוש שאינם חמורות ובענין זה נוכח גילו ועברו הלא מכביד, יש לאפשר לו לבצע את העונש שהוטל עליו במסגרת עבודות שרות.

ג.          טענתה השלישית של המערערת הינה כי הופר עקרון אחידות הענישה, נוכח קביעת בימ"ש קמא, כי אין להשוות בין עניינו של קטין בבית משפט לנוער לבין עניינו של בגיר.

עיון בתיק בית משפט קמא מלמד, כי לא חסך כל מאמץ בניסיונו להביא את המערער לכדי טיפול

ושיתוף פעולה עם שרות המבחן, דבר שלמרבה הצער, לא צלח בידו וזאת עקב אי שיתוף הפעולה

מצידו של המערער. בעניין זה, הוגשו לבית המשפט קמא, שני תסקירים, מצד שרות המבחן,

שבשניהם נקבע כי המדובר במערער הנוטה להתייחס לעבירות שביצע ולמעורבותו בהן, באופן

מצמצם ומתקשה הוא להכיר בחלקו בביצוען, תוך ששרות המבחן התרשם לקיומו של סיכון גבוהה

להישנות מעורבות פלילית. כן ציין שרות המבחן כי המדובר בנאשם שהמוטיבציה שלו נמוכה

לעריכת שינוי בחייו ובנסיבות אלה, נמנע הוא מכל המלצה טיפולית.

בדיון הראשון שנערך בערעור זה  ביום 14/3/2012 קבענו, לפנים משורת הדין יש לומר, ובאופן יוצא